המכללה הפיננסית
מאמרים ופוסטים נוספים:

הכירו את העבד המודרני - והוציאו אותו ממצריים!

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים"

כנראה שהדור שלנו שכח זאת.

תחשבו על זה - אם עכשיו הייתם יוצאים ממצריים, אחרי 40 שנות גלות ונדודים במדבר - ומגיעים לארץ הקודש,

איך אז החיים שלכם היו נראים? מה אז הייתם עושים בחייכם?

סביר להניח שהייתם קמים כל בוקר בהתמתחות גדולה, עם חיוך רחב על הפנים,

לא נותנים לאף אחד להגיד לכם שוב מה לעשות ולהעביד אתכם - ועושים אך ורק מה שאתם רוצים ואוהבים לעשות.

מתפרנסים ממה שאתם אוהבים לעשות, מבלים עם האנשים הקרובים אליכם,

שוכרים דירה וחיים את החיים באושר ובשפע במקום למכור את הזמן והשנים הכי יפות שלכם למעסיקים,

לבזבז 19 שנים (תקופת משכנתא ממוצעת) ולחיות את החיים ברמת חיים נמוכה יחסית -

להכרע תחת נטל התחייבות המשכנתא - כמו שקורה למעל ל- 70% מהישראלים.

נראה שבדור שלנו אנשים רבים מחכים להגיע לפנסיה רק כדי להתחיל לחיות- זה לא נראה לכם תמוה ומוזר?

ובכן כנראה שלרבים מאיתנו ממש לא... מבחינתם, הם אלו החיים.

מגיל צעיר בגן ובביה"ס מחנכים אותנו לצייתנות ולמשמעת - הצבא כמובן ממשיך את אותו הקו - צייתנות ומשמעת

ואלו ההרגלים שהוטמעו ברובנו עוד מילדות - ומבלי שנהיה מודעים לכך - כיוון שכך גדלנו ואלו ההרגלים שהוטמעו בנו ו

כך העברנו את רוב חיינו - מתגבשת בנו בגילאי ה-20 התפיסה - שאלו הם החיים!! ואין מה לעשות.

אז מתוך התפיסה והאמונה הרווחת הזו - אנו משתחררים מהצבא, חלקנו עושים טיול במטרה "לנקות את הראש"

מהשירות ולהינות קצת לפני המירוץ שאנו יודעים שאנו עומדים להכנס אליו - מירוץ שלא ייגמר עד אשר נצא לפנסיה -

ורק אז נתחיל לחיות. מירוץ שנבחר עבור רובנו, מבלי שנהיה מודעים לכך ומבלי שתהיה לנו כל שליטה על כך.

למעשה - באופן כמעט אוטומטי ומבלי שאנו מודעים לכך - תת המודע שלנו שולח אותנו חזרה לתוך אזור הנוחות שלנו -

לתוך דפוס החשיבה וההתנהלות שאליו הוא הורגל ושאותו הוא מכיר - להיות צייתנים וממושמעים כי אין דרך אחרת כי אלו הם החיים -

כי בלי תואר ראשון אף אחד לא יסתכל עלינו ואנחנו לא נהיה שווים כלום בשוק העבודה - או יותר נכון לומר - בשוק העבדות המודרנית.

כאן הפחד משתלט עלינו - והפחד הוא הגורם המוטיבטור מספר 1 - הגורם החזק ביותר שמניע בני אדם לפעולה.

אז כדי שנהיה שווים משהו, כדי שנצליח למצוא עבודה, כדי שלא נישאר חלילה מחוסרי פרנסה

אנחנו נכנסים בעיניים עיוורות לתוך המסלול הידוע והמוכר.

זה מה שאומרים לנו שנכון לעשות זה מה שהסביבה הקרובה אלינו והורינו מייעצים לנו -

הרי מה אנחנו כבר יכולים לעשות? הם חסכו לנו כסף ללימודים בזיעת אפם הם מכרו את הזמן שלהם

רק כדי שאנו נקבל השכלה פורמאלית והם ממש רוצים לראות אותנו לומדים - הם דואגים לנו והם בטוחים שזוהי הדרך הנכונה -

דרך זו אומנם הייתה נכונה בדור שלהם - אך רחוקה מלהיות נכונה לדור שלנו - לתקופת האינטרנט, הגוגל והפייסבוק.

ועדיין - רובנו (מעל 80%) נכנסים לתוך אותו מסלול ידוע ומוכר - מוכרים את הזמן שלנו -

נותנים לאנשים לנהל אותנו ולשלוט בנו - ומסתפקים בשכר מועט יחסית לעומת מה שבאמת היינו רוצים להרוויח.

אם הדור שלנו היה רואה את עצמו כאילו יצא ממצריים - כנראה שהיינו נוהגים אחרת.

אז אנחנו משתחררים מהצבא, אולי עושים טיול וניגשים למבחן הפסיכומטרי,

שגם לא בדיוק מודד אותנו על היכולות האינטלקטואליות, הרגשיות והמנטאליות שלנו כמעט כלל וכלל -

אלא בעיקר על היכולת שלנו להשקיע שעות רבות של עבודה בשינון ולמידה ובעיקר לשבת על התחת -

מוציאים ציון טוב אחרי מספר חודשי למידה - ומתקבלים לאקדמיה! - והאקדמיה ממשיכה את החינוך לצייתנות ולמשמעת -

נהלים, דד ליינים, מבחנים, ציונים, תחרותיות לא בריאה שנוצרת בין אנשים,

ו"מבשלת אותנו בדיוק למידת העשייה" שהמעסיקים במשק אוהבים:

אנשים בעלי ידע כישורים ויכולות - צייתנים, יסמנים, שעושים מה שאומרים להם ולא שואלים יותר מדי שאלות -

שלא מתווכחים, שלא מאחרים, שמחתימים כרטיס ומרשים לעצמם למכור את הזמן שלהם (שהוא למעשה המשאב הכי יקר של כולנו) -